למה להכין תכנית אב לחניה, כשהעתיד טמון בתחבורה הציבורית? זו לא סתירה?
אני פריקית גדולה של תחבורה ציבורית.
כל מי ששמע אותי מדברת על הנושא, לא יכל לפספס את הערצתי הגדולה לערים ולמדינות שבהן הוקמו מערכות תחבורה ציבורית איכותיות, ועד כמה אלה משפיעות ומשנות את איכות החיים של תושביהן. בכל עיר בה ביקרתי אי פעם בחיי, עליתי דבר ראשון על התחבורה הציבורית וחקרתי אותה לעומק. את הערים אני לומדת תמיד רק דרך הרגליים, ולאורך צירי התחבורה הציבורית שלהן. ויש לי הרבה תובנות.
בנושא זה, המצב בישראל רחוק שנות אור מהמדינות המתקדמות בעולם. כדי שנגיע יום אחד למציאות הנכספת, עלינו לעבור מספר שלבים לא פשוטים, ובתהליך הדרגתי. ממש כמו גמילה מסמים. אין גמילה קלה ואין גמילה קצרה. מדובר בתהליך ובתקופת שינויים והסתגלות לא פשוטה.
תהליך גמילה מסם התלות ברכב.
לפני הכל - צריך לרצות להיגמל. צריך לרצות חיים חדשים, על כל הקשיים הנלווים לשינוי, לפחות בהתחלה.
צריך לוודא שספק הסמים לא יצליח להיכנס לנו מתחת לוורידים, תרתי משמע, ולהרוס לנו את התהליך, וצריך לוודא שיהיה שם מישהו לעזור לנו ולראות את המצוקה שלנו, כשנעמוד מזיעים ברחוב, בקריזה, בלי הרכב, ויבוא לסוכך עלינו עם צל וכוס מים קרים.
בשביל שזה יקרה, צריך שיהיה כאן משרד תחבורה שנותן תיעדוף מוחלט לתחבורה הציבורית ומקשה על בעלי הרכבים להחזיק עוד ועוד מכוניות - משרד שעושה ככל יכולתו למנוע את רכישת הרכב השלישי והרביעי לילדים ועוצר את כדור השלג של ההתמכרות לרכב בחדש מהניילון דרך הליסינג. בשביל שזה יקרה, צריך רשויות מקומיות שמבינות עד כמה קשה לצאת מהמזגן ברכב ולעמוד מזיע ברחוב בהמתנה לאוטובוס או לרכבת הקלה המיוחלת, בלי צל או כובע מעל הראש, בלי מעבר נוח על המדרכה, ובלי צעידה ארוכה בשמש מתחנה לתחנה. רשויות שמנהיגיהן ועובדיהן יודעים איך זה מרגיש כשיוצאים מהמזגן.
לצערי, ישראל רחוקה מאד מפתרון.
⬅ כי אין באמת רצון של התושבים לשנות את פני המציאות התחבורתית בארץ, וגם אם כן - זה רק "מן השפה ולחוץ". אני לא מכירה אנשים שמוותרים על פריבילגיית הרכב הפרטי מבחירה. ⬅ כי אין תיעדוף של משרד התחבורה לתחבורה הציבורית ונראה שכל המנגנונים המיסויים והכלליים בארץ דוחפים להוספת עוד ועוד כלי רכב, ואף גרוע מזה - לא מעודדים טכנולוגיות תחבורה חדשניות וסביבתיות. ⬅ וכי אין מספיק הבנה מקצועית כיצד לשנות את המציאות העגומה של המרחב הציבורי בקרב מרבית הרשויות המקומיות, שלא יודעות לתכנן אותו עבור הולך הרגל והמשתמש בתחבורה הציבורית. שורה תחתונה: המסומם לא רוצה להיגמל, קרוביו לא יודעים איך לעזור לו, וספק הסמים, זה שעושה הרבה כסף...נו.... טוב לו.
תכנית האב לחניה מציעה תנאים שיאפשרו תהליך הסתגלות הדרגתי.
זו תכנית עבודה שתאפשר שינוי פני העיר בשלבים, וגמילה מהתלות ברכב הפרטי, מתוך הבנה שהצבת קשיים על התושבים לא תביא לתוצאה המיוחלת, להיפך, היא רק תגרום לתסכול - ולכן מחובתנו לבנות תהליך תומך ומקל.
אחד הדגשים המרכזיים בהקמת תשתיות חניה מסודרות ונוחות לתושבים היא יצירת חיבור בין מערך התחבורה הפרטית לבין מערך התחבורה הציבורית. ביום שהממשקים בין התחבורה הפרטית והחניונים לבין מערכות התחבורה הציבורית יתפקדו כמו "מיפרקים" בריאים שמסוגלים לתווך בין עולמות ולחבר אותם בגמישות - רק אז יתחיל השימוש במערכת התחבורה הציבורית, ביתר קלות.
פרקי התכנית.
התכנית הוצגה בוועדה המקומית (ספטמבר 2020) לאחריה התקיים תהליך שיתוף ציבור.
לתכנית פרקים רבים ושונים: היא מסדירה את החניה בעיר במספר שלבים: מיפוי מקומות החניה הקיימים; הסדרת סידורי החניה ברחובות פנים שכונתיים בהם ישנה מצוקה וקונפליקטים; איתור מגרשים פוטנציאלים חדשים; הקמת חברת חניה "תחנה חיפאית" תחת תאגיד "יפה נוף" להקמת קרוסלות וחניונים (עד כה הוקמו 3 חניונים – חניון ספיר, חניון מרכזית המפרץ, קפטן סטיב, ויש עוד כ־5 חניונים מתוכננים); כמו כן התכנית מגדירה מרחבים לחלוקת תווי חניה בשכונות הצפופות כדי להסדיר ולנהל את המרחב הציבורי באופן מדויק יותר, עבור התושבים ועבור העסקים הקטנים. התכנית מכפילה את מספר החניות בעיר, נותנת תיעדוף לתושבי העיר, ומעודדת הקמת תשתית לחניונים מוסדרים.
מדובר בתכנית שצריכה להתעדכן אחת לזמן מה, בהתאם ליישומה בשטח, ולהתפתח בתיאום עם הציבור. המצגת הנוכחית מכילה כבר שני עדכונים ראשונים מחודשים אפריל ומאי 2021. תכנית מורכבת זו חייבת עדכונים תדירים בהתאם לבחינת ממצאיה בפועל ויישום החלטותיה. בנוסף, יש להביאה לאישור בוועדה המקומית כי היא הובאה עד כה רק להצגת ראשונית.
אני גאה בתכנית זו באופן מיוחד, כי היא בוצעה על ידי אגף הדרכים בעיריית חיפה, בעבודה in-house, ללא יועצים חיצוניים שככל הנראה היו מושכים את מתודולוגיית העבודה למחוזות השגרתיים אותם אנחנו רגילים לראות בארץ. עובדי העירייה, תחת ניהולי הישיר והכוונתי האישית - הכינו את הטיוטא המופלאה הזו (ולהערכתי גם מאד לא שגרתית) שיכולה לשנות יום אחד את חיי תושבי חיפה, לטובה.
בניין החניה הראשון (קרוסלות) בחניון קפטן סטיב בעיר התחתית, מרץ 2024:
אני חוששת שאין בהנהלת עיריית חיפה הנוכחית מי שמבין את הנושא, ומי שמסוגל להוביל אותו קדימה, והלוואי ואתבדה. נכון להיום, נראה לי שההתמכרות החיפאית לכלי רכב רק תלך ותתעצם, ושהבעיה בה אנו חיים עוד תלך ותגדל. ואין מושיע.
Comentarios