האם חיפה בכלל יכולה להפוך לעיר תיירות?
במחצית הראשונה של הקדנציה גיבשנו חזון לתיירות בחיפה. התפיסה הותאמה לתנאיה הייחודיים של חיפה בארץ (שמדשדשת רחוק אחרי ירושלים, אילת, נצרת ואפילו בית לחם), ולמצבה התיירותי המדשדש של ישראל בעולם (מדוע יגיע תושב אירופאי לחופשה בישראל כאשר קפריסין הרבה יותר זולה?). ניתחנו לעומק את ההבדלים בין תיירות פנים ותיירות חוץ, הפוטנציאל של כל סקטור, למדנו את כלכלת ענף התיירות וניהלנו מאבק עיקש עם הממשלה להחיות את שדה התעופה של חיפה על מנת לוודא את קיומו של העורק הראשי היחידי שיכול להזרים לעיר דם (הון אנושי) וחמצן (הון כלכלי). בקרוב אעלה כאן לאתר פוסט חדש על כל הפעולות שעשינו במהלך הקדנציה הזו על מנת להציל את שדה התעופה של חיפה ממוות, ומה המשמעות של השדה לכלכלה של העיר חיפה והפיכתה לעיר גלובלית, שנתפתחת גם לתיירות חוץ מהסביבה הקרובה.
מתוך התפיסה הרחבה גזרנו מספר תכניות שיתחילו להזרים תיירי חוץ לעיר ולאט לאט להחדיר את המותג "חיפה" במדינות קרובות. מי שהוביל וריכז את הנושא היה ממלא מקומי וסגני, נחשון צוק, מחזיק תיק התיירות. גיבשנו מתווה שהוא ייחודי לחיפה, שימשוך תיירים למספר מוקדים יוצרי עניין בעיר, ועליהם עוד אכתוב בהמשך.
אתחיל מטיילת לואי.
טיילת לואי - 'ה'מרפסת של המדינה
בכל מקום בעולם מרפסות נוף מרהיבות כאלה מוצפות תיירים, חנויות מזכרות, מסעדות, חיים שוקקים, מוזיקה ועניין. רק בחיפה אי אפשר היה למצוא אפילו בקבוק מים מינרליים לכל אורך הטיילת, עד שנבחרתי להיות ראש העיר. כתרופה ראשונה ומקדימה יזמנו את הפודטראקים, שהכניסו קצת עניין וחיים למקום, וסיפקו לכל הפחות קפה טוב וקראוסונים משובחים לבאי הטיילת (בקרוב אכתוב עליהם כאן באתר). במהלך הקדנציה הזו בנינו קשרי עבודה מצוינים עם המרכז הבהאי העולמי. המתחם שלהם הוכרז אתר מורשת עולמית של אונסקו, ולכן כל שינוי או בנייה בשטח הגובל עם הגנים הבהאיים - מחייב רגישות עצומה ותיאום מלא איתם.
הפוטנציאל המבוזבז והאבסורד הגדול של חיפה מתחילים כאן 👇🏼
גילינו שרצועת הרחוב הקטנה של יפה נוף, הצופה על הגנים המרהיבים של הבהאיים - מארחת כל שנה 1.3 מליון תיירים!!! (הנתון נכון עד לקורונה, לאחריה התיירות בכל העולם השתבשה). קשה לקלוט את המספר הזה - 1.3 מליון איש (!!!) שמגיעים מידי שנה לרחוב, יורדים מהאוטובוס, מצלמים את הנוף, עולים חזרה לאוטובוס ונעלמים אל מחוץ לחיפה בלי להשאיר בעיר שקל אחד! גם אם היו רוצים, אין להם אפילו קיוסק קטן לקנות בקבוק מים ליד נקודת התצפית, או מקום לראות חוברות נחמדות על חיפה, כאלה שעושות חשק לחזור אפילו רק ליום או יומיים, בביקור הבא.
זה לא קל להביא 1.3 מליון תיירים לעיר. זו אופרציה קשה ומורכבת.
לא רק שאנחנו מקבלים את התיירים האלה במתנה בלי להשקיע מאמץ בכלל (הבהאיים עושים בשבילנו את כל העבודה), חיפה מפגינה חלמאות וטימטום די מרשימים כשהיא בוחרת לא להתייחס אליהם - לזלזל בתיירים שכן הגיעו לעיר ולאבד אותם לאוטובוסים שנוסעים לנצרת כי לא ידענו לתת להם שירות, אפילו בסיסי, כמו גלידה בקיץ, קפה אספרסו או כמה מזכרות להדביק עם מגנט על המקרר בבית. זה גובל בחוסר אחריות ואפילו בטירוף לא לנסות להשאיר את התיירים שהגיעו לחיפה אפילו רק לעוד כמה שעות, ובזמן הזה לחבר אותם למקום - לספר להם על חיפה, לתפוס את תשומת ליבם בזמן שהם נהנים, בחופשה, כשהמוח שלהם לא טרוד בצרות היום-יום, לעניין אותם בעיר הישראלית הכי מיוחדת בארץ, לנסות לזרוע במוחם איזה זכרון קצרצר ונעים שעליו יספרו למשפחה ולחברים כשיחזרו הביתה, ואולי ירצו להגיע לכאן שוב ביום מן הימים.
באנאלוגיה פשוטה - זו עבודה קשה לשתול עצי פרי, לגדל ולטפח אותם, בתקווה שיניבו פירות טעימים ומתוקים יום אחד, אפשר להבין את מי שלא מסוגל או לא מצליח לעשות זאת. אבל אי אפשר להבין ואסור לקבל את הטיפשות של מי שחי תחת עץ פרי נדיב ושופע, שפירותיו הרבים והבשלים נופלים עליו ועל האדמה מידי יום, והוא לא טורח להתכופף ולהרים אותם.
הפספוס הזה היה השם האמצעי של חיפה עד שנת 2019, אז התחלנו לקדם ולממש תכנית רבת-פרקים לחיזוק התיירות בעיר, בהובלתו של מ"מ וסגן ראש העיר, נחשון צוק. גולת הכותרת היתה טיילת לואי לא רק בגלל היופי עוצר הנשימה שלה, אלא בעיקר בגלל שלמתחם הזה מגיעים מעל מליון תיירים כל שנה. עניין טכני פשוט: זה המקום בו נכון להתחיל לאסוף את מי שכבר נמצא כאן, ולחבר אותו לעיר. אם היינו צריכים להגיע ל- 1.3 מליון איש ברחבי העולם לספר להם על חיפה, זה היה עולה לנו הרבה כסף.
יש לנו את זה כאן, זה בחינם.
-מה חסר- בטיילת לואי, שיקפיץ אותה למאה ה- 21 ?
כפי שכתבתי, אם רוצים תיירים בצפון בכלל ובחיפה בפרט - חובה להבטיח את עתידו של שדה התעופה, זה תנאי הכרחי ובל יעבור. אם לא יגיעו אל העיר תיירי חוץ (אפילו לזמן קצר), חבל על המאמץ. לאחר מכן, צריך להפוך את חיפה לעיר שמדברת עם התייר (לא בעברית), מדברת אל התייר (ללב) ונותנת לו שירות. הצעד הראשון להפיכת חיפה לעיר כזו, מן הראוי שיעשה בטיילת לואי - על ידי מתן שירותי תיירות איכותיים כפי שכולנו מכירים ומורגלים בכל המקומות המבוקשים במאה ה- 21 בעולם.
טיילת לואי היא מקום מרהיב ללא ספק, עם נוף אורבני עוצר נשימה ומיוחד (בזכות מתחחם הבהאיים).
מה חסר בה? תחשבו על עצמכם כשאתם מטיילים בעולם, מה אתם מחפשים? לראות כמה דברים מעניינים שמגרים את המוח (תערוכות אמנות קטנות למשל, כשלא תמיד מתחשק להיכנס למוזיאונים גדולים ליום שלם), לבזבז קצת זמן בחנויות פיצ'פקעס, לקנות כמה מזכרות לאוסף על דלת המקרר, ללגום בירה לצלילי מוזיקה משמחת, אולי ים תיכונית, ואם אפשר כוס יין וארוחת ערב נחמדה בערב לצלילי ג'ז או פלמנקו, זה בכלל שוס. שום דבר גרנדיוזי. פשוט.
אז גיבשנו חזון שיוצק תוכן עדכני ורלוונטי לצרכי התייר - באמצעות 8 פרויקטים צנועים אך משמעותיים. בסוף הפוסט הזה תוכלו לקבל מושג על כל הפרויקטים, ולהמשיך לעוד פוסטים בהם תמצאו פירוט עם הרבה הדמיות, תכניות וסיפורים. בשורה התחתונה, כל הפרויקטים עונים על שלושה צרכים בסיסיים בתיירות:
מרכז מידע לתיירים, לצידו שירותים ציבוריים מכובדים - מרכז מידע חדש לתיירים כפי שיש בכל עיר שמכבדת את עצמה (1), לידו שירותים ציבוריים נגישים ומודרניים (2). המרכז צריך להיות קרוב מאד פיסית אל הכניסה לגנים הבהאים, על מנת שכל התיירים שלהם יראו אותו קרוב, ויוכלו ללכת אליו. הוא צריך להיות אסתטי, חדש, ממוזג ומונגש.
גלריות, אמנות, יצירה והסעדה - שילוב שני מוסדות האומנות הקיימים כחלק מהטיילת לאחר שהיו מנותקים ממנה תפקודית וקונספטאולית משך כל השנים: בית קיש הצמוד למוזיאון טיקוטין היפני (3), ובית מאנה כץ (5). שניהם יתחברו לטיילת דרך חצרות נעימות (הראשונה היא חצר שפונה לשדרת העצים בטיילת), השניה היא מרפסת דק גדולה שפונה לנוף (4) ומחברת את המוזיאון אל הטיילת עם מעליות. אין בעולם מוזיאון שאין לו היום קפיטריה או בית קפה עם מקומות ישיבה ומנוחה. הזדמנות לקפוץ לראות תצוגה חדשה ועל הדרך לעצור שעה קלה לארוחת צהריים.
מוזיקה, אוכל ויין- שיפוץ בית מיינץ השרוף, הספריה שהפכה לפיל לבן ומעליה חוגים לקשישי חיפה - היתה אמורה להפוך על פי תכניתנו לספריה משולבת עם מרכז מוזיקה (6) המציעה מקום להופעות קטנות ואינטימיות (של עד 50-100 איש), שכה חסרות בחיפה וכה אהובות על תיירים (וגם על החיפאים), ובית קפה קטן שיודע לספק מזון בסיסי ושולחנות ישיבה בחצר יפיפה אופיינית לכרמל, מוצלת עם עצי אורן, הפונה לשדרות הנשיא. בנוסף, איתרנו עוד מבנה נוסף שנמצא בבעלות העירייה, שמתאים להיות מועדון מוזיקה, כמו כפפה ליד (8) ומעליו רחבת תצפית ומרגוע מרהיבה (7) שהקמתה כבר הסתיימה, והיום נהנים ממנה רבים.
חזון התיירות טיילת לואי
מוזמנים לעיין באיור שהכנתי:
הטיילת, שהיתה משך עשורים רבים ריקה מכל פעילויות, יכולה להפוך בקלות (ובלי שום פרויקט בניה הרסני! ) לטיילת עשירה באטרקציות תיירותיות מושכות, על ידי יציקת תוכן באמנות, מוזיקה, מסעדות, בתי קפה ומידע. שימו לב למה שכתבתי, אני מדגישה: אין צורך בבנייה מאסיבית כדי להביא את המתחם למאה ה- 21. יזמי נדלן יסבירו לכם שצריך הרי בטון כדי להחיות מקום. אז זהו, שלא!
בנוסף, מחוץ לאיור (מצד ימין למטה) בהמשכה הדרום מזרחי של הטיילת בסמוך לרחוב שער הלבנון, הקמנו פינת ישיבה המהווה נקודת ציון לכניסה אל רובע המדרגות - מקום מפגש למטיילים ולתיירים רגע לפני שמתחילים לרדת להדר ולעיר התחתית, או לאחר שמסיימים לטפס את ההר ורוצים לנוח ולצפות בסיפוק בדרך. וזה גם אחלה מקום לפעילויות קהילתיות קטנות (כפי שאסביר בפוסט שיעלה בקרוב על פרויקטי הפלייסמיקינג שעשינו בעיר).
קפה איכותי + אמנות מעניינת + מוזיקה משמחת + נוף מרהיב. מה עוד כבר צריך בנאדם?
למפת טיילת לואי כאן למטה 👇🏼 הוספתי אייקונים שמשקפים את פיזור השירותים ותחומי התוכן ההולמים את צרכי התיירים, מעין 'פירמידת צרכי מאסלו' למי שנמצא בחופש. בהמשך הפוסט תמצאו פירוט של כל הפרויקטים, עם התכניות והסטטוס העדכני, וגם שני פוסטים נוספים מפורטים.
קרדיט אייקונים: חברת https://www.flaticon.com/.
קרדיט ליוצרי האייקונים: ▪ <a href="https://www.flaticon.com/free-icons/art" title="art icons">Art icons created by Hilmy Abiyyu A. - Flaticon</a> ▪ Tourist icons created by Freepik - Flaticon</a> ▪ <Food icons created by Freepik - Flaticon</a> ▪ Music icons created by Freepik - Flaticon</a>
תכניות יפות על הנייר. למה הן עדיין לא מומשו?
בגלל פוליטיקה נמוכה שאיפיינה את הקדנציה שלי. אופוזיציה לעומתית שהובלה על ידי כמה עסקנים ותיקים שעשו כל אשר לאל ידם להרוס ולסכל, גם במחיר של פגיעה בעיר ועצירת פרויקטים שישנו את המציאות. אני סבורה שאם הייתי מתחילה לממש את כל הפרויקטים שתכננתי לעיר חיפה ואם תושבי חיפה היו מתחילים לחוש את השינוי - הייתי כנראה נשארת ראש עיר עוד שנים רבות (לא שהייתי רוצה). האופוזיציה והעסקנים עשו הכל, אבל הכל, בשביל שזה חלילה לא יקרה.
מי שמסתובב היום בטיילת לואי מרגיש מבוכה גדולה. למרות שהטיילת הוקמה בשנת 1992, המקום מרגיש כאילו קפא בשנות השמונים. מתחת לטיילת היה משך שנים חלל סתמי פתוח וריק, חניה לכלי רכב, שהיה נודע בזכות ריח השתן החריף שבו. לידו היו שירותים ציבוריים, קטנים ומיושנים, כשהנגישות אליהם מהטיילת התאפשרה דרך גרם מדרגות צר, ארוך ולא תיקני. גם כשניקו את השירותים - הם הרגישו מלוכלכים. בית קיש היפיפה והמוזנח מפנה את גבו לטיילת, עם חצר סתמית המלאה במנועי המזגנים הגדולים והמרעישים של מוזיאון טיקוטין. מוזיאון מאנה כץ, שהיה ביתו הפרטי, לא עבר התאמה לדרישות הנגשה מודרניות בגלל מאבקי כוח מיותרים של כמה חברי מועצה, ולכן היום הוא סגור. הספרייה ששכנה בבית מיינץ ההיסטורי נשרפה בינואר 2017 ועד היום לא שוקמה גם היא בגלל מאבקי כוח פוליטיים. ולבסוף, אחת הרחבות היפות ברחוב יפה-נוף הפכה במרוצת השנים למגרש חניה כמו כל חלקה טובה שכבר שכחו ממנה, וכמו כל הרחוב שהפך לחניון משמים ולכביש שבו עושים רייסים.
הפרויקטים:
גם אם עדיין לא בוצעו - הם תוכננו, גובשו, הוכנו ופורטו באופן מלא. כמעט כל התכניות נעצרו ממש רגע לפני העליה לשטח, אחרי קבלת היתרים ואחרי הכנת תכניות מפורטות. אני מתפללת שהפרויקטים האלה ימשיכו כמתוכנן, כי אין לי ספק שהם יעשו שינוי עמוק.
חנות ומרכז מידע לתיירים, ושירותים ציבוריים
בית קיש ומוזיאון טיקוטין
מוזיאון מאנה כץ
בית מיינץ
רחבת התצפית ומועדון המוזיקה
תוכלו לקרוא עליהם בפוסטים נפרדים בלינקים הבאים:
הדמיות: בית מיינץ (אורן אדריכלים), בית מאנה כץ (רז אדריכלים), בית קיש (רז אדריכלים) שירותים ציבוריים (רז אדריכלים) ורחבת התצפית החדשה - קרדיט: משרדי האדריכלים ועיריית חיפה
Comments