גם אם בז"ן יסגר (והדגש על המילה "אם"), מפרץ חיפה ישאר מרכז פטרוכימיה וחומרים מסוכנים. אחרי שאתמול פירטתי מדוע (תגללו למטה), בואו רגע נעצור ונשאל שאלות קשות:
האם זה בכלל נחוץ?
בשנים הבאות ירד הצורך בדלקים פוסיליים נוזליים בישראל:
- הרכבת עוברת לחשמל, שמופק מגז טבעי.
- משאיות יכולות להיות מונעות בגז טבעי. לדוגמא, לעיריית חיפה יש משאיות אשפה מונעות גז כבר 6-7 שנים.
- יותר ויותר רכבים מונעים על חשמל. לחלקנו יש כבר היום רכבים חשמליים, והכמות כנראה תעלה.
כל העולם פועל לשנות את הצריכה והתלות בדלקים הפוסיליים. האם למדינת ישראל יש תכנית כזו?
אם אכן יהיה פחות צורך באיחסון ויבוא, ואם היקפי הצריכה יתחלקו בין חיפה, חדרה, אשדוד, אשקלון ואילת (שעוברים דרך הנמלים ברציפים או מיקשרים ימיים, ומגיעים לאיחסון בחוות מכלים) - אז בוודאי לא יהיה צורך בהקמת תשתיות כה גדולות בנמל המפרץ, כפי שממש בקרוב מתחילים לבנות.
מדוע אני מודאגת?
כי ברגע שיקומו כאן תשתיות נרחבות לדלקים (וזה יקרה תוך שנים ספורות), המדינה לא תתאמץ לקדם תשתיות נוספות במקומות האחרים, ותדחה את לוחות הזמנים "לכשיהיה צורך". הם יגידו: "כרגע התשתיות הקיימות במדינה מספקות את צרכיה. כיוון שהצריכה כנראה לא תגדל משמעותית (אולי אפילו תעמוד במקום), בואו נמתין עם הקמת תשתיות במקומות אחרים".
ולמה אני כועסת?
כי רוב התעשיות האלה תמיד ישבו בחיפה. כי היה נוח "לזרוק" 76 שנה את כל הרעל על העיר הזו, מבחינה פוליטית וציבורית, וכי לא נראה שזה עומד להשתנות.
על מה אני גאה?
על שמשך חמש שנים וחצי הצלחתי לעכב את הרחבת הפטרוכימיה והרס העיר (מוזמנים לקרוא כאן בפוסט>>).
כן, אספתי הרבה שונאים ויריבים שעבדו קשה מאד לעשות לי דלגיטימציה, אבל אני לפחות יודעת שזה אפשרי: ראש עיר עם עמוד שדרה יכול לשנות סדרי עולם.
הצלחתי לעצור למשך 5.5 שנים את תהליך הנצחת הפטרוכימיה בחיפה!
ואז, תוך 5 חודשים בלבד מיום עזיבתי - תכניות הממשלה חוזרות לשולחן העבודה וממשיכות כרגיל, באין מפרע.
עצוב אך צפוי.
וממה אני מתוסכלת?
שכל האירוע הזה מתרחש מעל הראש של החיפאים. הם לא מבינים מה קרה, לא מודעים למה שקורה, ולא מפנימים מה יקרה. כמה קל למכור לציבור לוקשים. כמו בכל סיפור עוקץ מוצלח, עושים זאת תוך שכנוע שזה הדבר אותו הוא הכי רוצה בעולם.
היום, כשפונים אלי בתלונות "אז למה לא פירסמת?", אני עונה: "פירסמתי. בלי סוף." כתבתי על זה ברשתות, דיברתי בראיונות רדיו, הופעתי בתקשורת הארצית הכתובה והמצולמת. עשרות פעמים.
לצערי כל מה שאמרתי נכנס מאוזן אחת ויצא מהשניה.
זה האסון הגדול וזו הטרגדיה האמיתית של חיפה.
לא הלכלוך, לא הגינון ואפילו לא החזירים.
⬇
⬇
⬇
⬇
◼◼◼◼◼◼◼◼◼◼◼◼◼◼◼◼◼◼◼◼◼
אם לא התעדכנתם, הנה שלושה פוסטים קודמים שהעלתי לרשת- פייסבוק ו - x (מוזמנים כמובן להתחבר אלי):
◼◼◼1
לאור שאלותיכם הרבות, הנה עוד הבהרה על הקמתו המתקרבת של נמל הדלקים: המדינה צריכה דלק, ולא מוכנה לוותר על חיפה כמקום הריכוז המרכזי של תשתיות האנרגיה שלה. זה כל הסיפור, מהתחלה ועד הסוף.
כל הפירסומים הקטנים הם עטיפות שמנסות ליפות את השינויים שעומדים להתרחש. בשורה התחתונה חיפה תישאר עיר של פטרוכימיה: היא תפסיק להיות מרכז ייצור, ותהפוך למרכז ייבוא ואחסנה.
האם כמות החומרים שיהיו כאן לפחות תקטן? על זה יש ויכוח. אני טוענת שכמות החומרים שתעבור דרך הנמל שלנו למרחב המפרץ והסביבה תגדל. משרד ראש הממשלה טוען שתשאר באותו גודל, או תקטן באופן זניח.
זו בחירה שלכם האם להאמין לממשלה או למי מזרועותיה כאן בחיפה, אבל מה שבטוח - הפטרוכימיה כאן להישאר ואף אחד לא באמת מנקה את מפרץ חיפה.
אנחנו עומדים בפני האיום הגדול ביותר מאז תקומתנו, כשהוצהר כבר שהמפרץ על הכוונת, ועדיין מדחיקים פה את האיום הבטחוני. מה שבטוח, נסראללה מכיר את המפרץ יותר טוב מהחיפאים. אז תפסיקו לדבר רק על הזיהום, ותתחילו לדבר גם על הסכנות הבטחוניות.
בעולם של מלחמת נארטיבים, כשאין מה באמת להציע - נדבקים למנטרה שנשמעת טוב "נפנה את בז"ן". רק לא מדברים על תשתיות הדלקים החדשות שיבנו במקומו, וינציחו מציאות עצובה לחיפה לעשרות השנים הבאות.
מה הפתרון? לדרוש חלוקה שוויונית של איחסון החומרים המסוכנים בין כל חבלי הארץ, שיעברו באופן שיוויוני דרך חמשת הנמלים הקיימים: חיפה, חדרה, אשדוד, אשקלון, אילת. לא יכול להיות שרוב החומרים יעברו דרכנו כפי שמתכננת הממשלה (550 אלף טון תזקיקים בחיפה, לעומת 300 אלף טון בדרום).
חיפה שילמה מחיר כבד 75 שנה.
מספיק.
◼◼◼2
חיפאים, תתחדשו!
מזח תזקיקים חדש ממש ממש בקרוב!
הודעה על תחילת עבודות בנית רציף התזקיקים. קרדיט: רשות הספנות והנמלים
◼◼◼3
כמה קל לעבוד על הציבור, ולהציג לו תמונה חלקית.... הפירסומים היום רק משקפים את התקדמות הממשלה בהנצחת הפטרוכימיה במפרץ חיפה, בגיבוי ותמיכה של ראש עיריית חיפה שסייע עוד בכהונתו הקודמת לממשלה בחתימה על תוכנית חיבור נמל המפרץ לתשתיות בז״ן ועכשיו סותם את הגולל בהוצאה לפועל של תוכנית שלא רק שאינה מוציאה את הפטרוכימיה מהעיר, אלא אף מגדילה את מימדיה.
לפעמים, בשביל לבנות בניין גדול, צריך להרוס קודם את הקטן והישן. וזה בדיוק מה שקורה עכשיו. חיפה על המסלול הישיר והמהיר לנמל דלקים ( גדול פי 6) ורציף הכימיקלים (גדול פי 3) שעומדים לקום ממש בקרוב. קצא"א מתוכננת להיכנס בנעלי תש"א, ולאחסן את התזקיקים והחומרים המסוכנים בבתי הזיקוק עצמם, באופן זמני. אין לוחות זמנים כמובן.
צר לי צר לי על העיר חיפה ותושביה שאינם מבינים שאין מדובר בתהליך פינוי כי אם בבנייה ושדרוג של אחסון גרוע פי כמה.
פוסט חשוב! כדי שהמתנגדים הקבועים לא יגידו "לא עשתה כלום", וגם כדי לתת חומר אמין לחוקרים של מדעי המדינה ומדיניות ציבורית!